פיצוי בתאונת דרכים במקרה של נהיגה ללא היתר 

בפוליסת ביטוח החובה של כל חברות הביטוח חוזר התנאי כי רשאים לנהוג ברכב "כל אדם אשר נוהג לפי פקודת בעל הפוליסה וברשותו". במקרה בו הרכב נהוג בידי אדם ללא רשות בעל הפוליסה אזי ביטוח החובה אינו תקף.

לצורך העניין ולשם הדוגמא, רכב נגנב והגנב אשר נוהג ברכב מעורב בתאונת דרכים - הוא פוגע בהולך רגל. אילו היה הרכב נהוג בידי בעל הפוליסה הולך הרגל היה תובע פיצויים מחברת הביטוח אשר ביטחה את הרכב בביטוח חובה.
בדוגמה בה הרכב נהוג בידי גנב מדובר בשימוש ברכב שלא ברשות בעל הפוליסה ולכן הולך הרגל שנפגע עקב תאונת דרכים לא יפנה את תביעתו לחברת הביטוח של הרכב אלא לקרנית - קרן אשר מפצה נפגעי תאונות דרכים בחלק מן המקרים בהם הביטוח אינו תקף.

השאלה האם הנהג נטל את הרכב ברשות בעל הפוליסה אינה כה פשוטה בחלק מן המקרים ומהווה מקור למחלוקות משפטיות במקרים של פגיעות בתאונת דרכים בין חברת הביטוח אשר מבטחת את רכב בביטוח חובה לבין קרנית שכן כאמור עניין זה מכריע מי מהן תשא בפיצוי הנפגע בתאונה.

מחלוקת שכזו התעוררה בעניין ת.א 40651/06 עיזבון המנוח עלי אחמד עואודה נ' הראל חברה לביטוח ואחרים אשר פסק הדין בעיינו ניתן על ידי כבוד השופט אליהו בכר מבית משפט השלום בתל-אביב.

הנתבע 2 נהג ברכב אשר לא היה שלו אלא שייך לקרובת משפחתו ועימו ברכב נסע חברו, עלי אחמד ז"ל. בעת הנסיעה אירעה תאונת דרכים בה נהרג הנוסע עלי אחמד.

בני משפחתו של הנוסע שנהרג הגישו תביעה לפיצויים כנגד מבטחת הרכב בו נסע בביטוח חובה, הראל חברה לביטוח וכנגד נהג הרכב.
בכתב ההגנה טענה הראל כי נהג הרכב לא נהג ברכב ברשות בעלת הפוליסה ועל כן אין כיסוי ביטוחי לנזק שנגרם עקב תאונת הדרכים ועל משפחת המנוח להפנות את תביעתה לקרנית.

בית המשפט נזקק לשאלה אם הנהיגה הייתה ברשות - אז כאמור חברת הביטוח הראל חייבת בפיצוי או שמא מדובר בנסיעה ללא רשות ואז קרנית היא האחראית לפצות את משפחת המנוח עקב מותו בשל תאונת הדרכים.

חברת הראל הפנתה אל עדויות בעלת הרכב המבוטחת לפיה הנהג נטל את הרכב ללא רשות וזאת, בין היתר, בתביעה קטנה שהוגשה כנגד הנהג עקב נזקי הפח שנגרמו לרכב. אף הנהג עצמו העיד כי ביום התאונה נטל את מפתחות הרכב מבלי לשאול את רשות בעלת הרכב והעיד עוד כי בעבר לקח את הרכב לשם תיקונו במוסך וכן לנסיעות פרטיות אשר בגינן התעוררה חלוקת בינו לבין בעלת רכב.

קרנית מאידך הפנתה להודעות בעלת הרכב ובעלה במשטרה זמן קצר לאחר התאונה מהן עלה כי נטילת הרכב ביום בו ארעה תאונת הדרכים הייתה ברשות. קרנית טענה כי בעלת הרכב שינתה את גרסתה בהמשך וטענה כי לא נתנה רשות לנהג ליטול את הרכב מתוך חשש להסתבכות כלכלית עקב מות המנוח בתאונה.

בית המשפט בפסק דינו קובע כי המונח להרשות אשר מופיע בפוליסה כולל גם התנהגות שיש בה משום השלמה סבילה עם התנהגות של אחר ובלשון אחרת היתר מכללא. כלומר אין צורך בכל מקרה ברשות מפורשת וניתן להסיק על הרשות אף מהתנהגות של בעל הרכב שממנה משתמעת הסכמה לשימוש ברכב.

בפסק הדין סוקר בית המשפט בהרחבה את הפסיקה בעניין הסכמה מכללא לנהיגה ברכב על דרך של התנהגות וקובע כי אף אי נקיטת אמצעים יעילים למניעת שימוש ברכב יכוליה להתפרש בהסכמה מכללא לנהיגה של אחר.

בית המשפט התרשם כי הנהג ברכב ביצע בעבר נסיעות ברכב לעיתים בהיתר של בעלת הרכב ולעיתים ללא היתר מפורש ומאחר ומדובר במערכת יחסים משפחתית קרובה סבר כי מדובר במקרה זה בהיתר מכללא לשימוש ברכב.

בית המשפט סבר לפיכך כי במקרה זה על חברת הביטוח הראל לפצות את משפחתו של המנוח בעקבות מותו בתאונת הדרכים.

בכל מקרה בו יש ספק באשר לשאלת ההיתר לנסיעה ונפגע נוסע או הולך רגל עקב תאונת דרכים מוגשת בסופו של יום התביעה הן כנגד חברת הביטוח אשר ביטחה את הרכב בביטוח חובה והן כנגד קרנית כאשר בית המשפט מכריע על בסיס שאלה זו מי מהשתיים אחראית לפיצוי.